הכול נופל מהידיים
אם הייתי צריך, פיזית, להחזיק את עצמי, הייתי מתרסק.
על הרצפה.

רציתי לומר
שהחבלים הללו
מתפשטים בתוכי
לאט לאט
כאילו היו גידול

שערי המלאך כבדים
לא אוכל לפתחם ברטיבות הזו
דמותה מתנפצת
מתאמץ אל הקרעים

עוד מעט ימלאו תשעה חודשים
להריון השני שלי
את עצמי.

אוסף בולים.
אוסף קלפים
של כדורגלנים, של דינוזאורים.

היא הביטה בתהום
עיניה, טובעות התבדות
היסוסה, ריס מייחל

נדמה לי שהיה זה אתמול
או שלשום באם אינני טועה

כל אשר אדע שהיה זה יום שט
בים של ימים, בתוך הנצח.

שמעתי שאתה דואג
תודה באמת, אך אין בי צורך
לא שתדאג לא שתחשוב לא
שתאהב

ערבי שירה הם גם
משחקי הכתרה
קרביים לא פחות
מקרב אלאמו

איזה חסד היה כשהקדמתי לזרוח
על ימים שאבדו לך. במלואי
הייתי עולה מעל טבעת המשווה

לפעמים אני חושבת
לו היה ניתן להתגלגל
הייתי מתגלגלת חמישים שנות
במהירות האור

אני מעירה את החלונות
במגע של קצות אצבעותיי

למרות הכל הוא לא הצליח
להציל אותה

צריך קצת יותר מסתם תעוזה
או שלא...