עמדת בסוף הקיץ
לקטוף את שנותר

הזיכרון שיש לי מלפני הפנים האלה
נמחק
הוא אולי אבד
או נשטף על גבי המילים

מצייצת קצת שונה וכל הזמן
חולמת על קאריירת סולנות ב

מה עוד צריך לקרות
כדי ששוב נבין?
מה יש עוד לעשות
כדי שלא נלין?

שם על המדרכה
עם כוס הוויסקי הפצועה

האמנם
מילים נאספות לשיר
המתנגן בכאב
שהלב שר
כאשר השפתיים
חתומות

הכול נופל מהידיים
אם הייתי צריך, פיזית, להחזיק את עצמי, הייתי מתרסק.
על הרצפה.

רציתי לומר
שהחבלים הללו
מתפשטים בתוכי
לאט לאט
כאילו היו גידול

שערי המלאך כבדים
לא אוכל לפתחם ברטיבות הזו
דמותה מתנפצת
מתאמץ אל הקרעים

עוד מעט ימלאו תשעה חודשים
להריון השני שלי
את עצמי.

אוסף בולים.
אוסף קלפים
של כדורגלנים, של דינוזאורים.

היא הביטה בתהום
עיניה, טובעות התבדות
היסוסה, ריס מייחל

נדמה לי שהיה זה אתמול
או שלשום באם אינני טועה

כל אשר אדע שהיה זה יום שט
בים של ימים, בתוך הנצח.

שמעתי שאתה דואג
תודה באמת, אך אין בי צורך
לא שתדאג לא שתחשוב לא
שתאהב

ערבי שירה הם גם
משחקי הכתרה
קרביים לא פחות
מקרב אלאמו