כל כמה שאני מבטיח לך להשתנות
להפוך עורי ואת חברבורותיי
לפתוח דף חדש נקי מחשבונות
לפתוח דף חלק נקי מכל מגרעותיי.
אל תאמיני לי

וראיתי עצמי
תגרנית מילים
נלחמת בעוז נפש

אני חושבת ש
הידיים שלי רועדות
כי הן מלאות בכל מה
שהתייאש מלנסות

העיניים שלך שקופות
הן בחושך זוהרות
הן רואות אותי קרוב אלייך
השפתיים שלך קרובות

כמו אימא ש
תולה כביסה, גם אני -
ילדה של תקוות תלויות ברוח.

בדרך אל הים
אני שומע חלילים של בוקר
מלווים את צעדיי
עם זימרת הצופרים

ניחר גרונו מהבטחה, גדשה לבו המארה
אותי הותיר תאנייה ואנייה!

הלילה הזה נגוע
הלילה צריך להיות בהסגר
הלילה הזה לא רגוע
הלילה, חלמתי על מישהו אחר

אני צלול בעולם אפל
מגשש את הפחד
בפחד
לומד ללכת אחרת.

עמדת בסוף הקיץ
לקטוף את שנותר

הזיכרון שיש לי מלפני הפנים האלה
נמחק
הוא אולי אבד
או נשטף על גבי המילים

מצייצת קצת שונה וכל הזמן
חולמת על קאריירת סולנות ב

מה עוד צריך לקרות
כדי ששוב נבין?
מה יש עוד לעשות
כדי שלא נלין?

שם על המדרכה
עם כוס הוויסקי הפצועה

האמנם
מילים נאספות לשיר
המתנגן בכאב
שהלב שר
כאשר השפתיים
חתומות