מקיאה, את עצמי
מתוכי והלאה

אני מתכננת כל רגע ורגע מרגעי עזיבתי.

ראשית, אשקע לי במיטה ימים שלמים ואישן

אני מחנה את עצמי במקום מוצל
ומפשילה שרוולים
בבוקר ארצה לזכור
אולי רק לדקה

חוטי המחק (איך מכנים בעברית את השארית המדולדלת הזו שמשאיר
המחק על הנייר לאחר שמבצע פעולתו, אין לי מושג...)
עדינים בתצורתם, מבקשים להתמהמה מעט על הדף,
לפני שמנערים אותם, ככושי אשר עשה את שלו.

מחוג של דאגה
עוצר מלכת
מה חשוב כשחושבים
בעוד הרוח שורקת
מפזמת שמות מתוכנו
מרעידה עפעף

גן של שושנים נטעתי בלבי,
השקיתי את הפרחים היפים מדי יום ביומו, וייחלתי
עלעלים קטנים צמחו לשושנים הקטנים
שאך החלו לפרוח,

כל כמה שאני מבטיח לך להשתנות
להפוך עורי ואת חברבורותיי
לפתוח דף חדש נקי מחשבונות
לפתוח דף חלק נקי מכל מגרעותיי.
אל תאמיני לי

וראיתי עצמי
תגרנית מילים
נלחמת בעוז נפש

אני חושבת ש
הידיים שלי רועדות
כי הן מלאות בכל מה
שהתייאש מלנסות

העיניים שלך שקופות
הן בחושך זוהרות
הן רואות אותי קרוב אלייך
השפתיים שלך קרובות

כמו אימא ש
תולה כביסה, גם אני -
ילדה של תקוות תלויות ברוח.

בדרך אל הים
אני שומע חלילים של בוקר
מלווים את צעדיי
עם זימרת הצופרים

ניחר גרונו מהבטחה, גדשה לבו המארה
אותי הותיר תאנייה ואנייה!

הלילה הזה נגוע
הלילה צריך להיות בהסגר
הלילה הזה לא רגוע
הלילה, חלמתי על מישהו אחר

אני צלול בעולם אפל
מגשש את הפחד
בפחד
לומד ללכת אחרת.