החול אינו חודר בבקיעי נעליי
ואם היה לא היה חול בהן
רק כתמים וסדקים עיניי רואות
וכל שאדע הוא שגבי עודו קיים.

עיתים יש
שאני מתעוררת,
באישון לילה,
וברגליי אחפש

איני הכותב.
בימים עברו
מינני שגריר.
עד כאן הכל שריר.
חסינותי לא עמדה לי
עת נדם עטו.

"כשתלכי
אקשיב לגשם המטפטף
ואבכה איתו
עד שיפסיק"

היתה לנו עדנה
בוהקת באור נגוהות
כקרן שמש מבין ענני החורף
על פני שדות העמק הירוקים

תשע חמישים ותשע,
עוד דקה כבר מאוחר -
לא מגיע, לא מופיע

זה אתה או הוא
בלי קשר הדוק לחירות
כשאתה שם
תלמד לתקוע את הכדור

ילד שקוראים לו דן
מביט בי בעיניים בהירות
באותו המבט הבוטח לכאורה
הוא מחפש את אימא ואבא

אנימציה

כמה דקות ממך
הם עכשיו בונים את התחנה
הייתי שם בשעות אלמוניות
בהן הלב מתחיל לפעום חזק יותר

אם הבית הוא המוח
המרפסת היא לשון התודעה

בעטת לי - חיים
מתוך איברים זעירים -
שליטפתי, באהבה רבה
מורי,

ילדי האהוב

דו"ח זה נכתב כמו מעצמו
לנגד שמים ריקים מלוויין
ביודעי כבר שהמשימה לא תושלם
שחורף נוסף לא יבוא.
תחזיותיי נטרפו כולן.

אל תעשי לי Fast forward
אני יודע שכבר היו הרבה
הרבה כאלה

ואת משוועת ל Refresh
את משוועת להרגיש שוב פעם את ה...

נחשולי ענק מים אהבתו
פלטוהו לסלעים.

כאן בצומת ההומה הזה
היה פעם פיגוע
באדום שברמזור
אני עומד ליד החלחלה