בחדר ההמתנה של המחלקה
לאשפוז יום
קשישה על כיסא גלגלים
ולצדה פיליפינית.

הוא היה כאן
כאילו עכשיו
חלום?
הזיה?

צבעי קולות מותזים אל מכחוליי
- כשיש לי מכחולים
פנים מצויירים בכל ההבעות
מושלכים אל ערמה מתגבהת

אנחנו מגדירים מעגלי אינטימיות
זה את זו אני כאן אנחנו

הלכתי לקראת הלילה
בדמעה יבשה

פעם עוד אשוב לשם אולי
להבין טוב יותר
את המיותר ואת הנותר
ואת הקו
אשב על אם הדרך המעטרת
מחזור אחרון

עלמות תכולות עולות אליי מתוך אדי הנחל
תמיד יש שם איזה נחל שזורם על הרצפה
צפים בו כמה מילונים
גיליון עיתון מלפני כמה ימים

כשאת נחה בכף ידי
צפור קטנה עם נפש גדולה

קנוקנות פסיפלורה

השנים בינינו געגוע טרי מדי, כבשן הסרפד לאור הסהר
כעמוד האש - תוכחה לגשרים שרופים.

שובי. אל חשכת הימים שצעדנו, להאיר לי נדודים שארחק

לרגע שמטת את הרצועה
והרגע לעולם לא ישוב.
כה נרפה צל אחיזתך
במובן מאליו. כה רפאי.

מה אאזור? סימני-שאלה?
או שאולי אבקש
קרוב לוודאי

ושוב אני ושוב
יום שני
מסתכלת לו על
האצבעות שלך

עכשיו עליי לומר שיש מדינה ליהודים ויש מדינת היהודים
וזה לא אותו דבר.

ואם לרצוח עדיף משוררים
שעודם מחזיקים עטים קטנים
אחרת ייללו כל הלילה כמו תנים
וחתולים
יעלו קולות על חורבות
שיכונים עתיקים וחומות
יורידו את ערך הדירות
בבתים המהודרים

זורקים את מילותיהם לרוח
יש ושורותיהם שבורות
יש ומילותיהם מנופצות
אני עובר באקראי ליד חורבות