שירי לי, את חיבורי הפחם המפרידים ימים
בקווים הפשוטים שבך, פרמי את החוטים שתפרו בי
מחטים פצועות, רק כך תוכלי
לדעת את הפעימה

זה לא רק הצוואר התפוס

מעט אני הופך פניי לאחור
וכשאני כבר סובב ומשקיף ורואה
אינני מתחרט כמעט על דבר

באין שם מנצח שיניף את שרביטו
כל התזמורת מנגנת, כולם שרים ביחד - דיסהרמוניה
וזה השיר הכי יפה, שמעורו נושרים כוכבי-שמפנייה
אלי כוסות גבוהות-עקב, מחוללות
אשר עם בוקר לא יזכרו דבר, לבד מן הכאב

ואני בכיליון עיניים ציפיתי
ליום המיוחל ברטט חיכיתי
המתנתי בפתח שנים מידי יום
ומי עוד לא בא? השלום

היא שולפת את רות
ואני בתגובה שולפת את תמר
אנו מטביעות את רות ותמר וצוחקות

על חוט השעה
יתנודד היום ההוא, כבר צל.
גחליו עוממים
מקדיחים נזיד אפל

אני רואה איך
כמו בסרט
דוהרים בה שוב סוסי הפרא

ואין הלילה אומר דברו
אלא בלחשים של חלומות
שדות תכולי ירחים
ושמים אחרים

כל כך התרגלת לחוש
כאב כעונג עד ש
עונג כשלעצמו
הופך כאב

בחדר ההמתנה של המחלקה
לאשפוז יום
קשישה על כיסא גלגלים
ולצדה פיליפינית.

הוא היה כאן
כאילו עכשיו
חלום?
הזיה?

צבעי קולות מותזים אל מכחוליי
- כשיש לי מכחולים
פנים מצויירים בכל ההבעות
מושלכים אל ערמה מתגבהת

אנחנו מגדירים מעגלי אינטימיות
זה את זו אני כאן אנחנו

הלכתי לקראת הלילה
בדמעה יבשה

פעם עוד אשוב לשם אולי
להבין טוב יותר
את המיותר ואת הנותר
ואת הקו
אשב על אם הדרך המעטרת
מחזור אחרון

עלמות תכולות עולות אליי מתוך אדי הנחל
תמיד יש שם איזה נחל שזורם על הרצפה
צפים בו כמה מילונים
גיליון עיתון מלפני כמה ימים

כשאת נחה בכף ידי
צפור קטנה עם נפש גדולה