כשאני כותב
אני אני
אבל אחר

להתאהב במשורר כמו
לאכול את החלק הקשה בלחם
כמו למצוא צדף חלק עם חור

הוא מפשפש בהן בכל קריאה
מוצא את המילה "אהבה"
זורק אותה דרך החלון החוצה
נהנה לראותה מתרסקת על חצר הבניין

כל-כך
כל-כך
כל-כך

לש לש
מרגרינה
לש לש
פלסטלינה

אחיזת הידיים
דורשת שותף
שיושיט את ידו

טעם מצאתי ללגום
שלא בחנתי אם נותרה
הטיפה בתחתית
את בכית
וציעפת בתוכי הינומת כאבים
עזים
בבוקר שבו הדרורים

"לך מכאן, אידיוט מחורבן,
אני לא רוצה לראות אותך.
זה הבית שלי, לא שלך,
צא מכאן",

החדר מתכווץ בפינה. האצבעות רוצות לחיות
למען הנעל הנכונה. עוד מעט השעון יורה
להחזיר מרכבה למקומה ולנוס
חזרה לנקודת המוצא.

לשנינו לא הייתה עדיין מכונית, לא רישיון
לא פחד, וחשבנו שנגיע רחוק
אתה שמתלבש בבגדים לא מכאן
ואני בתלתלים שמעידים גם על קצב

סירות שעגנתי פעם אל שמך
מותרות עכשיו

רישום מודל עירום בפחם, בערך רבע שעה.

ציפור אחת מפח
לא מהשיר של נתן זך
ממפח הנפש
ראיתי
בין פריחות הלילך

פערנו יפעת פרחי הבר
במשעולי פעמינו
כערמונים הבאים באש
לובן הסביונים בקמילתם

חכה בני במי תהומי
ואז, לך אל הים האהוב ואמור לו בשמי

איכה אוויתי

אורות אדומים
לפנסי המכוניות האחוריים
הכבישים בוהקים מהגשם
ווילונות של מים על השמשות

משוטט בפרוורים של אהבה
בדרך מפרוור אל פרוור
הרחובות ריקים מאנשים וחפץ
המכוניות נעלמות ממני