"מאז שהתגייסת אני מנסה לתפוס את הזמן, פשוט לתפוס אותו. אני
מושיט שתי ידיים לחלל, מחכה שכמה רגעים יחלפו להם בין האצבעות,
ואז סוגר הכי מהר שאני יכול, ומנסה לאסוף לתוכם כמה שיותר זמן.
בהתחלה לא תפסתי כלום, כי לתפוס זמן זה באמת עניין מורכב"

עצובה האזדרכת
התדעו מדוע ?
היא עומדת בשלכת
כבר מעל שבוע.

חוט הלהט
עדיין מתוח
בשדה הראיה

האדמה חולצת שד להניק
אנחנו מטפסים עליו
רוחשים בתוכו אל הנוף
צופים ממנו

בחצר האחורית הישנה
העולם מצטמצם לעצי רימון ולימון
חלקת תירס ירוקה, לול תרנגולים מחליד.
ומשוכת יסמין הפורחת רק עבורי.

שטות של הוליווד
שהדביקה את כולם
צלצולי פעמונים ונגינת מלאכים
למאמינים

וכיוון שהקירות דקים
הצעדים הנשמעים במדרגות
כמוהם כטפיפות רגליים עירומות
במטבחי,
וכיוון שהדלת איננה חסונה
נאלצת אני להיות.

ליטול חיים
כמו
ליטול ידיים
ולברך

רוך לבן לבן
צועף אותי
כשלג.

בטקס יום הזיכרון
חיבקתי את הבן שלי.
כל כך חזק.
כל כך נמשך.

אבא ואני עשינו מלחמה
הטמנתי לו מארב
כל עולמו חרב

גנב - מגנב פטור.
רוצח רוצח פטור?
מתאבד שרוצח רוצח לפני שהתאבד (והיה לנפטר)
הופך בעצם לרוצח רוצח שרצח רוצח
בזמן מעשה התלייה, או הירייה, או חיתוך הוורידים.

איך שבא לי למות לי פתאום
ככה סתם פתאום
היום

שוב מול השק האדום, המוכה עד מוות. ולרגע מתגבר בו הכעס על כל
החבטות האלו ועל האגרופים ועל השק הזה, שמקבל הכול בשתיקה
מיוסרת.
- מה מול העיניים פרזמן ? שואג המדריך
הוא שותק, מחפש כוחות.
- שק אדום המפקד
בום. אגרוף בבטן

נניח שזהו ערב בגינה שלהם
הם רוצים לחשוב שזה ערב נעים
אינם מזהים אותי
אינם יודעים שהערב הזה הוא אני

מחדדת חושים, כורעת בכאב
ללדת אותי קצת יותר חכמה
וציר אחר ציר חותך בזעקה
את השתיקה המדומה ..

תזהרי מיותמים
מילדי גירושין
מגרושים
מנשואים