הכלה ואמפתיה

מתרגמות עבר להווה

הסוף הטוב רודף אחרי, מציק לי. אם זה סרט מצוייר או בחיים
האמיתיים - תמיד בא לי שייגמר טוב. שתצא לך הנשמה מרוב תקווה,
שתתפלל שעות לאלוהים או לבודהה - רק שבסוף ייגמר טוב.
תשיג את הבחורה, תנצח, תקבל מאה במבחן, תקבל קידום ענקי, תגיע
לגבעתי ותהיה לוחמת חי"ר. ל

"היום הוא היום, היום הוא היום הומממממממ..."
כך, על מצע תלתנים עבשים, מרוטי זנבות ומרובעי עלים, תלתנים
יבשי גבעול, אך עודו מצעם נינוח, מצאתי אותה יושבת ומחכה. בין
נרות ובדים מפוספסים ואורות מהבהבים הצובעים את פניה בגוונים
על טבעיים.

איתן מפשפש בכיסים של המכנסיים
אני שומעת ומזהה את צליל צלצולי השקלים הקטנטנים
מהחדר הסמוך

נסוג הים בצעדי חרש
מותיר ערוות כלתו
נעתרת לאדוותיו.

טרנסג'נדר, גמל, בתולה,
מנקה רחובות, מקים אתרי אינטרנט, מחלקת תה עם עגלה

תמיד יש שם סירה בנחל
וילד שהזמן פורש בו רשתות
עצי האורן קוראים לו והחורשה שטה עמו
מהעבר השני עץ איקליפטוס גדול

שברירי ור בי
מתנפצים
טועים
תועים

מתכוון לעזוב את החוף ולא לשוב לעולם
אלא שאז, חולפת בי מחשבה, שהגלים יסדקו את הקונכיות
ואלה עוד תחזורנה אלי פתוחות יותר, כמו שאני אוהב.

הייתי בת חמש-עשרה
כשעורי נפל ממני.
בהתחלה רק חריצים קטנים
בקצות האצבעות.

הוא בחר את עצמו
הוא קנה את עצמו
הוא צורך את עצמו

מדי שבוע אני מטריח את עצמי אל הסמינר להכשרת מורות בו אני
מקבל את הכלים הנחוצים כדי שיום אחד אוכל גם אני לכפות את
עצמי, את דעותיי, את אמונותיי המעוותות ממילא, על ילדים לא
תמימים, חפים זמניים צעירים.

לגעת בידיים מטות
שזה עתה
העלו ארגמן
סעור-כתם,
בלטישה,

הוא פתח לנו את הדלת
הסתובבנו אתו במסדרונות מגולפי-עץ
זהב ישן האיר עמומות את השטיחים
שמענו אותו ממלמל משהו לעצמו על הקונגרס האחרון

נכון שבשאר אלף ארבע מאות שלושים ותשע
ישלטו בה חרדה וסבל

בואי הרוח בוא הגוף
לשכב בחלומי במדרגות השמיים
ליפול עליי מארצות הצבעים
כי כאן אני הוא המעצב

ישבנו בצלע ההר
קיוויתי שתקלף לי תפוז
אבל השמש ברחה הרחק מאיתנו
הכוכבים בעיניים שלי הלכו לאיבוד.

ובין ערביים, חשכת ליל טורפת, אפלולית רקיע בחריש
כוכבים, להצמיח שיבולי ילדות