השמים מכים על חטא
תשובתם מצטלצלת בגשמיות שברירית
מעלה את מפלס נשמתי
בסנטימטר וחצי.

חלומות דעוכים רושפים
וריחות רחוקים
זורים ערות מתוקה

דוהים
כמו מילה
על דף
שנשכח

כל זה שטויות שתויות בטעם ברנדי.
הלוואי וגשם לא יפסיק לצחוק

האשל הרך ממתין בכניסה
עם הרוח שתבוא
עם מה שצנח
עם מה שהלך

כבר בתחילת הקומפוזיציה
קבל לבן עז פנים
על הצגת גווניו ברבים...

הכל צבוע לבן.
השמש לבנה
הים לבן
הכביש לבן

זמן העתיד הרחוק ביותר שאני יכולה לחשוב עליו
ולתכנן תוכניות
הצטמצם לכדי
הזמן שאני אוחזת את כף ידי האחת

משוררים הם גנבים
פחדנים
אוכלי פגרים
שרק רוצים לרחוץ

הדלת הנטרקת בחדר המדרגות
מדברת אליי במיטה
אבל אין לי צורך בדלתות
כמו בסרט ההוא

אהבתי אז "לישון"
הרגשתי "מועקה"
כי אחרי הכל
אם הייתי רוטשילד

ערום ומגדלי ברזל

רק נשימות רכות
הארוגות בלילה

ואני אדם
המהלך עירום בגן

באותו רגע
נאלצתי
לשרטט מעגל.

G9 מאזינה לצבעים

יש לי משיכה לחיות טרף שקורעות ממני את הבשר בשיניים שאין בהן
חרטה
ויורקות

אני לא כזה

עכשיו הם יורדים במדרגות אל הטיילת המסוגננת
לבנים משתלבות בצבעי אדמה
פנסים ילוו את לכתם כצלליות קטנות
הוא יאמר לה: "בואי ניכנס לכאן"

על ספסל האבן בטיילת
התיישבתי היום כמו באותו היום
שחלקנו שקיעה מזדקנת
ברוח קלילה מבשרת
תם החום הגדול.