ובגלל שאני אישה מודעת פוליטית כשאני מאוננת
אני מדמיינת
אץ המלוכסן הקטן והמיוזע
אי שם בסין או בקוריאה

מתוך כך זמנים אחרים עלו
יורה הסתייף עם מלקוש
דמעה התייבשה

צופנת הבטחות
שבשעה קשה
זקוקה לתמך
הרימה דגל נטישה

את נקודת חן
ואני בנקודת זמן אחרת

אדום בולט
אדום שולט
אדום משפריץ.

העץ שלי אינו שומר את עצבותו לעצמו
תמיד צמא למים
שנת בצורת
קורא חלומות של אחרים

די הרבה חצילים, צריך, בשביל להפיל אותי
קצה-סנטרי חזק מספיק כדי להדוף צבא שלם
של חצילים גם כן: חצילים מתמוטטים תחת אימת סנטרי הכפול

מעל הגגות הכהים
נחזית בהם הלבנה צפה כעובר,
מוגנת, ללא מום.
השיר מעולם לא נולד.

השמים מכים על חטא
תשובתם מצטלצלת בגשמיות שברירית
מעלה את מפלס נשמתי
בסנטימטר וחצי.

חלומות דעוכים רושפים
וריחות רחוקים
זורים ערות מתוקה

דוהים
כמו מילה
על דף
שנשכח

כל זה שטויות שתויות בטעם ברנדי.
הלוואי וגשם לא יפסיק לצחוק

האשל הרך ממתין בכניסה
עם הרוח שתבוא
עם מה שצנח
עם מה שהלך

כבר בתחילת הקומפוזיציה
קבל לבן עז פנים
על הצגת גווניו ברבים...

הכל צבוע לבן.
השמש לבנה
הים לבן
הכביש לבן

זמן העתיד הרחוק ביותר שאני יכולה לחשוב עליו
ולתכנן תוכניות
הצטמצם לכדי
הזמן שאני אוחזת את כף ידי האחת

משוררים הם גנבים
פחדנים
אוכלי פגרים
שרק רוצים לרחוץ

הדלת הנטרקת בחדר המדרגות
מדברת אליי במיטה
אבל אין לי צורך בדלתות
כמו בסרט ההוא