בהיסט אחד מתנפצים בראווה
חלונות זכוכית
למקצב הצעקות בבית

הייתי צבעי בירושלים.
לילות שחורים כפיח של נרות
ויללות של תן רעב עדיין
אורבים לי בפינות חלומותיי.

ניסים גבאי גר לבד
מאז שאשתו נפטרה
הוא מתגעגע לעבר

שחור כמעט מתרסקים שחור כמעט עלי שני טייסים שחור ושוטרים
מתאבדים שחור ויורים בי כמעט שחור תינוקות שחור מתים שחור

מרוח כמו חלום משומש
מלווה אותך במבט לא נזדהה
שם עלייך עיין פוזלת

אני נכנסת בסערה
מכינה לי קפה ומספרת נסערת
פשוט לא מאמינה ואומרת אני וה'מזל שלי'
"תתקשרי אליהם נו, תתקשרי תבררי

כל הלילה רבתי עם המלחמה
וסידרתי את הבית
לפני שיוצאים
לפחות שיהיה מסודר אחרי

לשקר
יתרונות רבים.

הוא יכול לאפשר
לדוגמה
חיים מאוד נוחים

היא אהבה
אפלטונית
של החכמה

ובגלל שאני אישה מודעת פוליטית כשאני מאוננת
אני מדמיינת
אץ המלוכסן הקטן והמיוזע
אי שם בסין או בקוריאה

מתוך כך זמנים אחרים עלו
יורה הסתייף עם מלקוש
דמעה התייבשה

צופנת הבטחות
שבשעה קשה
זקוקה לתמך
הרימה דגל נטישה

את נקודת חן
ואני בנקודת זמן אחרת

אדום בולט
אדום שולט
אדום משפריץ.

העץ שלי אינו שומר את עצבותו לעצמו
תמיד צמא למים
שנת בצורת
קורא חלומות של אחרים

די הרבה חצילים, צריך, בשביל להפיל אותי
קצה-סנטרי חזק מספיק כדי להדוף צבא שלם
של חצילים גם כן: חצילים מתמוטטים תחת אימת סנטרי הכפול

מעל הגגות הכהים
נחזית בהם הלבנה צפה כעובר,
מוגנת, ללא מום.
השיר מעולם לא נולד.