עירית - התאלמנה,כבר קשה לה לזוז, הילדים של בעלה דורשים את
הכסף,תאלץ למכור דירה במיקום אטרקטיבי בחולון ולקנות דירה קטנה
בבאר-שבע.

מארי- תושבת באר-שבע, התאלמנה אף היא, מתנהלת בכבדות גם,

הגרמנים מחקו אותה. אבי מחק אותה. אנחנו מחקנו אותה. וכשהתחלתי
לחפש אותה כבר הייתה מקרה אבוד. השקעתי שנים כדי לשוב ולברוא
אותה והנה בא מקס שמלינג, המתאגרף הדגול בעל הזיכרון הפנומנאלי
וסותם עליה את הגולל בנוק-אאוט שאחריו שוב אין תקומה. מקס
שזוכר את הכל אינו

ירח מלא
את גופו ממלא
באור שאינו
שלו,

ישבתי בכורסה, בוחן צל צעיר שעל הקיר;
האור שהשליכה המנורה שדלקה מאחור - הערים,
וצלי הזקן נראה כשל בן עשרים:

לך לישון, עצום עיניים ותחלום.
שם לא יגידו מחק חיוך טפשי מהשפתיים

עומדת בין הערביים
בין היש
למה שעוד ישנו
(רק לא לאורך זמן)

הייתי עוצמת עיניים
ודומעת,.
מבקשת שלא תשקע
כדי שאספיק.

בצינת סתיו
צועפות ירכייך צווארי

לפי חולצתה ראיתי שחם לה
ולאחד משדיה קראו
רייצ'ל.

אמת מקרטון שלא נקרע.

השמש מכה במדשאות בעוצמותיה הידועות. נערה גמלונית אחת, יושבת
כפופה ואוחזת צלחת חד פעמית מקופלת בין אצבעותיה. עיניה מחפשות
את פח האשפה. אין היא מוצאת אותו. אחת הנערות האחרות, גמלונית
אף היא, מפנה את תשומת לבה אל פח השלכה קרוב יחסית.

פתאום אני כל-כך לא מדוגם
אבל לא נותנים לי תלונה
או מעלים אותי למשפט

אבל אבא הלך ואמא כבר מתה. אמא עטופה בקרומים, ואבא מעולם לא
נולד.