את כל הצידה לדרך יש לארוז ולפתוח בדחק רב מפיתוי
כעת רוצו אל שמש העולם הבא

שאלתי מה הוא הולך לעשות עם כל הכסף הזה. הוא ניגב
את מצחו - "הגיע הזמן להחליף
אקדח" - זאת היתה תשובתו

כמו תמיד זה מתחיל בגשם קל וכמה עננים
הזעם מחלחל בין השיטין
אדמת לס מדברית
גרגיריה דבקים בעצמם

בחלומך
תהיי עפה
מעל הבתים
רוקדת באוויר

לפני כמה ימים
התחלתי לאהוב את בני.

איני יודע
מה יהיו רצונותיי מחר

אישה שמנגנת על פסנטר, פימו.

הזמן פרוש לו כמוהו כמרחב ואני הולך בו
כדרך כל בשר וכדרכי לא מגלה בו עולמות אבל

במין
מציצנות
אינסופית
לראות
מולנו

אני, האישה האחרת
זו שלא מדברים עליה
זו שאיש לא אמור להבחין
בקיומה

אולי דיברנו כבר
על הזמן שעבר
ועל מה ש

קניתי במכולת שקית של תבלין
שעליה נרשמה אזהרה:
"מוטב לברור מאשר להלין!";

המצפון
הראה את הכיוון

הגפתי תריסים מאורות הלילה
וחלונות לדממה הראויה.