בוא נשב קצת לדבר
אולי נכיר סוף סוף.

...והיא -
עירום וערגה באה אליו

הר חורשן התהפך

כשהייתי קטנה עוד יותר, אפילו צילמו אותנו ביחד מתנשקים, ואחר
כך שלחו אותנו כשנות טובות לכל המכרים. בהתחלה קצת התביישתי,
אבל אף אחד מהחברים שלי בגן לא ראה את "השנה טובה". רק הדודים
הרחוקים שאימא בוכה כשכותבת להם מכתבים, ומוסיפה "שיהיו לי
בריאים

על מה חולם יעקוב
על מה הוא חולם

רק לי נתקעו העיניים בהליכה שלו,
מקרטע הולך לקיוסק הסמוך מתחנן למשהו חם.
והיא ממשיכה לדבר

צפרירה ממשיכה לחייך, מרימה ראש ומגלה צוואר ארוך בוהק כאומרת,
שלכם אני, מי הראשון שינגוס? והם נדחפים, מבליטים, משתיקים גבר
את רעהו והגבשושית שבין רגליהם מתחילה לצמוח. אם לא היינו כאן,
אלא שם בג'ונגל האמיתי של החיים, אין לי ספק שעוד רגע, יתחילו

אבל בבוקר הן ישנות
מכונסות בכנפיהן
תלויות במהופך
מן החרכים.

אתמול הוא צייר אותי עם דם. הוא עשה לי כתם אדום כזה בין
הרגליים, וכששאלתי אותו למה הוא אמר "תמימות".
אמרתי לו שהוא צייר לי דם כי הוא רוצה לזיין אותי ושירד לי דם
והוא נתן לי סטירה.

קודמיי באמנות
כפו עלי את העיסוק במוות.

הלב שלי צורח
שהוא רוצה להשתחרר
מכבלי ההגיון
ולטפס
לתוך המיטה שלך

דני הפסיכוטי התקשר
חזר להרעיל לי את החיים
עם הרוחניות המתחדשת שלו

עדיין מתקשה לעכל את
האישה שחולפת על פניי
בתורים הצרים והדחוסים
בסופרמרקט האפור של נורדאו.

ריח מתוק היה ללימונית ומרירות,
כמו גם לתלמי המילים במכתב ששלחה.

היא אהבה לקבור את ידה בחול
לחרוש גלים כפולים סביב גופה
אז לשלוף את ידה במהירות כמו הבזק תמונה
להרגיש את אין-סוף הגרגרים הדביקים

שני המדענים ישבו זה מול זה בסלון של זה המבוגר יותר. "חשוב על
הרעיון", ביקש הצעיר. "בסך הכל נצטרך להקצות חלק זעיר מהתקציב
בשביל הניסויים, וחלק אפילו קטן מזה כדי להרכיב אבטיפוס
מתפקד". "הבעיה שלי היא לא בתקציב, בוב. היא פה" אמר ד"ר לוין
והצביע על רקתו.

יום בלי שירה הוא יום שלא שווה
להתעורר ולהציץ בשמש
ולפרגן לה ולצמוח ו...
להיות שחקו על תנאי בטלן ונמש

אימא מתה בסוף חודש יוני. ואני חזרתי סוף-סוף הביתה, כמו שאבא
אמר כשנפגשנו והוא חיבק אותי בטרמינל של שדה התעופה, אחרי שהות
ארוכה של שש שנים במקומות רחוקים, חזרה למקום שנולדתי בו, אל
העמק.

לקטנה אני מביא פיסטוקים טריים מאיראן, אבל היא חושדת. 'אמא,
במה אבא עובד?' היא חוקרת. פעם לא היו לה כל-כך הרבה שאלות.
'אבל חמודה,' אומרת תמר 'את יודעת שאבא בונה בניינים.'