הנה אני,
שוכב באמבטיה.
רואה את החלקים הלבנים
ואת החלקים החומים.

מתוך חולצה
גזורה ענק
אני פוערת גוף נחנק,

ורק במקום ניסתר
תמונה אחת צבעונית
תמונה של אהובה.

"לא יכולתי להעלות
על הדעת שתשכח
אותי מהר כל כך"

ואיש אחד
אולי גנן
מזיז אותנו מדי פעם

נקמת האימהות עם מצלמות הפוקט.

כמו-
באמצע הלילה
יד מושיטה ימינה
מגששת, ראשך
נח שם כתמיד
ושקט הלב
נרגע

אני לכוד כפרפר
באלומתך

אהבתך היא
סל נצרים

הדבר הקרוב
ביותר לתפילה

אספתי לך אגלי טל
במקום הדמעות שיבשו

נעצרת לרגע מול המראה
למשוח שפתון של שקרים

את העליון של הזרוע שלך הייתי מברר.
הייתי מושיט אל הזרוע ונוגע.

כורח עליון גופך
בתשוקתי
מכה בחטא

זה תלוי אמרת לי ולא אמרת במה

"תצייר לי שיר", היא מבקשת.
"שיר?", אני שואל.
"אבא, אני רוצה שתצייר לי שיר שאני הכי אוהבת בעולם", היא
עוברת לתחינה.
"מתוקה, שיר אי אפשר לצייר", אני מאמץ כמה תאים אפורים ומנסה
לחפש דרך להביא את הילדה על סיפוקה.