הו, דוקטור סוניה זלוטוגורסקי,
את גומרת כבר? תגידי, את גומרת?

השלכת
היא געגוע נואש
של הצמרת
לשורשים.

אולי הוא משורר שירים
בחדרי חדרים לאורו של הנר
מלהט במילים, מהפך ומסנוור
פורס, הורס, גורס, מסדר,
מסוגר, מסתגר, המשורר.

אבל למרות שניסיתי לצמצם את עצמי כמה שיותר תקוותי נגוזו
בערפל, כנראה שעסקינן בבחורה חדת אבחנה והיא מייד פנתה אלי
ושאלה אותי בחיוך- "ומי אתה?" לא ידעתי אם היא רוצה את התשובה
הפילוסופית לגבי מהותי כאדם או את התשובה האידיוטית

התעורר כבר, תל אביבי מטומטם.

סבי קנה את המגרש

המבט המיוחד הזה שיש לך
לפני שאת אומרת משהו

לשוא, לשוא
אתה עובר ושב.

צמא ללגום מימך
לטבול רגלי בך
שפל צמרת כתינוק שובב
רוטט בתשוקתי אלייך
אהובה

מיה אומרת לי תמיד
כשאנחנו בעיר מטיילים
'אח שלי גיבור', כך בדיוק,
'תביא לי קצת
צמר גפן מתוק'

נשמת אדם ואדמה קדושה,
טירוף קדוש טובל בדם,
הכל, הכל חינם.

הייתי עם רופא וגם עם עורך דין
הייתי עם בוגר, הייתי עם קטין

את ילדה רעה, שמה זין על העולם,
בועטת במוסר, בועטת בכולם,
לא נותנת להתקרב, לא פותחת את הלב,
את ילדה רעה.

דמעות,
כותבות סיפור חיים.
מספרות,
על ימים אחרים.

אבל הייתי, אף כי פסקתי

הייתי בנבחרת האתלטיקה של התיכון.
האמת היא,
ששנינו רצינו ממש את אותו הדבר -
לברוח.

ויודעים שהיא בשמלה
מלובן ירכיה

צעדים במרפסת,
אור וצל כתופסת.
את שערי פורע,
בגדיי הוא קורע

קו אהבתך
שזור בתוך עיניך