העיר הזאת קדושה כמו פרה משוטטת,
אדומה כמו סוג של שוקולד

כן ישנן אהבות שמחות
נתן יונתן
לא כתב עליהן
כשמת אלול

האם יהיה לי קר
כמו בשנה שעברה?

הצד המתוק של הצבא

אין לה בעיה,
אמרה,
להיכנס בזה הרגע למכונית,
מסטולית מתרופות,
להימרח על איזה קיר

קיוויתי שאולי
המתיקות תשטוף את הגרון
דרומה, היי דרומה,
גלידה טעם מנטה ופיסטוק
ופתרונות נקלים להפגת הדיכאון.

ציפור נפשי
קבעה את משכנה הבוקר
בין קנה לושט

תפרתי לה מעיל למידתה
לפי צו האופנה,
מעיל שיהלום את גיזרתה
תפור ביד ולא במכונה.

הרחוב הניגר לא עצם את עיניו
כמו קרבן במחזה
ולא היתה לו כל ברירה
כי לא שילם את חובותיו

אני מכונה לא מושלמת
אני מכונה מדממת
ואין לי איש מלבדי בעולם
מתבכיינת לי ( סתם )

וחלמתי
אחרית הימים בגוונים של
תכול וכתום
ושלום

מה יש בו שאין בי -
זו לא הסערה ולא הרוגע
לא גלים סועים ולא שלוות בריכה ומי אפסיים

הנה אני נעמד על המזח
צופה בים הסוער והמתרחק
איני יכול לשוט בו עוד
היו ימים שיכולתי, ימים בהם הים היה שלי
לא עוד.

האהבה שלי דובה פראית
אך אין לה שום עניין בכוכבים
אף לא בעונות השנה
כרגיל היא הולכת לנמנם

רישום פחם ישן שהועתק במצלמה דיגיטלית

אלוהים שלי,
רציתי שתדע,
אני שם עליך זין.