בור מחורבן
מדיר שינה מעיניי

נביא אחד נושא נבואת זעם
אל הגלים
והם מקשיבים לו ובוכים
הם מקשיבים לו
נמסים

לנהוג אל תוך הלילה
לאור הפנסים הכתומים
של תאורת הרחוב
היא מנסה להפריע לי להתרכז

הייתי קורעת תפארת כלולות, קורעת הייתי
בזו אחר זו, בזו אחר זו
ומשתרעת
לקול צרידות משתעלת
לקול צרידות העולה
בין
חתן וכלה
הייתי כלא הייתי

הם ינשקו זה את זו על הלחי.
שפתיים יגששו שפתיים.
לשון תלקק לשון.
ידיים ילטפו גוף.

ולא אבין אף פעם
לא רוצה לדעת,
מה עשה שהוא ילך ממני
ומה עשה שיחזור אלי...

עם עלות השחר
אתה רואה
זמן תלוי
במחרוזות מחרוזות

לא רוצה לרגע
להיות אחרת,
להרגיש את הכל, תמיד בגדול...
להמריא ולנשום,
ברוח הגוברת,
ולהתמכר לתחושה...

ארס נחש וזנב נמיה
ועלה של פטרוזיל שנפל
לתבשיל התוסס
בלגן כיד היסטוריון הסלבריטאים

תגידי את יודעת
מה עובר לי בראש?
חומות עוטפות את המבצר
שיחות לתוך קפה קצר
ואמת אחת - שלא נגלת לאף אחד

ש. מי מראיין אותך?
ת. אתה

צבעי מים על בד