השדרה השניה כמו החמישית
כמו העשירית
זקנות מקושטות בתכשיטי מקדונלד וסבווי
צובעות עיניהן בפוך

איך אוכל להסביר
איך אוכל להגדיר
איך אוכל להגיד זאת בשיר?

נעורי קרני אור מבעד לצמרת לחה

שוב גולש אני אלייך
על הגל המתנפץ

הנעורים עברו

אני אוהב אותך יותר בחורף
כשהגשם הוא הדבר היחיד שמטפטף...

הזמנתי למחר את הצבעי
שיצבע את מחשבותיי בצבעים בהירים
תמיד חשבתי שכדאי
להזיז אותן לפינה אחרת

אביך אינו מלך, אמך לא מלכה
אבל את נסיכה זה בטוח
את נורא טעימה כמו עוגה מתוקה
אך בלתי נתפסת כמו רוח

השמיים היו כתומים וקשים
ללא ענן
גלגל השמש היה חיוור מוסתר
על ידי אוויר לוהט סמיך מאבק

שהיינו שם מעודנו, היינו שם מעודנו
ככל הניתן להניח, ככל הניתן

שלחתי כף ידי
להשקיטה בין מחלפות ראשך,
כמבקש לחפור עד שורש קודקודך

איך הם מצפים שאני אבין את עצמי?
אם עצמי לא מבין בקושי מה זה עצמי
הם יוצאים למלחמה בשביל לחיות בשלום
לאורך כל הציפיות של הגופה שלי היום
איברים עפים לכל הכיוונים ולא אכפת להם כל כך
אם אתה שמאלני או ימני

כאשר ילדתי מחייכת
לבבי שוב יוצא מכליו
לאסוף את עלי השלכת
ולצבוע ירוק את הסתו

פוחד להיות איתך לבד בלילה, צרכייך לספק,
חושש לגרום לך נזק, פן ראשך ימעך מהמרפק,
בכייך נפשי קורע, ואין בי מה ואיך להושיע,
אך בחייך להיות רוצה, כשחיוך שלך יופיע.

בור מחורבן
מדיר שינה מעיניי