אשיר לך שיר עתיק, נושן
אשיר לך זמר על שושן.
היה היו לפני שנים
שני שושנים, שני שושנים.
היה זה כבר, רחוק היום,
אחד לבן, שני אדום.

פרחים לא מתים
הם רק נעלמים לפרקים
נעלמים מהלב
ועשבים מדמעות תופסים את מקומם

איש קשיש, שליחו לא נס,
אכל אגס
בתות נגס

בנשיקה אחת
צורבת
חתם את המילון

אהובי הניצחי

עיני אחת צופה מאור לאפלה.
שנייה צופה מאפלה לאור.

דחיתי את הקץ
אבל לא את הידיעה
שיום אחד זה ישיג אותי
ייאלץ אותי להרפות
קלישאה
שממילא
כבר הבנתי

מאפרת פחדיה
בצבעי לילה
אהבתה
בצבעי כאביה

זהו שיר על האיש האפור שרצה
לפתע פתאום לעבור את הגבול
ולצבוע עצמו בצבעי מלחמה

אז אני לא מתווכחת
אני נותנת לו לקחת
בין הקפה והמקלחת
מחייכת, נאנחת
שיהיה כבר ככה
עד שיעזוב...

סופות חול מדבריות הקהו לי את החושים
הולכת לאורך החוף מנסה לפזר את הערפל
ולגלות תגליות שאבדו לי עם השנים

לפעמים זה כל מה שצריך
בשביל ללכת אחורה
ולהסתכל בהטייה על אנשים
שהולכים הפוך