זה החוט הדק שבין יש ואין
שהרעיד את חושי

את זה אני רוצה:

אני המן אשר ירד לך
בעקבות הוראה מגבוה.

אקריליק ועפרונות

העליתי עולה לשלומי
וביקשתי טל
לירד תוך מהותי
זך כמו בוקר

ואם תשאל:
רוחו של שיר,
אייהו?
אשיבך:

מכל השפות שידע אבי
לא היתה שפה בה דיבר אלי,
חיבת שפת גופו
נותרה אילמת.

ילד גדול -
מפרק את נפשן של בובות חיות
בהשתוקקות לא מודעת לדעת

הייתי רוצחת
את הלילה
תולשת

אחלק נתח-נתח
באומץ
בדחילו ורחימו.

ונותרת אי שם
במרומיך

וקולי לא מגיע.

אנוכי עפר לרגליך
כי איסתרא בלגינא קיש קיש קרייא -
ריקא ופוחז מחבר מרעים נלוזים
כזאת יחרפוני הגיגיך

יהודה היה תימני, נמוך קומה, רזה, קטן שכזה אבל חזק , איש חזק
היה עם רוחב לב ענק, כולם ידעו שליהודה הייתה עין חדה ידי פלס
ושהוא אוהב לשתות תה קר. כן תה קר, מראשוני הבנאים והמוזאקים
בארץ, בנאי ורצף דגול

כיד הדמיון
הטובה עלי

עיניים חדות
מאות נשקפות
דוקרות בי מאלפי סדקים.

נפתח פתח הזדמנויות.
כבר הייתי בסרט הזה והתלבטתי
אם להכנס בראש בריא למיטה חולה.
האם היא יכולה לספק את הסחורה?

איש יושב בחדרו
רוכן אל ימיו
והם אינם נענים לו
מנסה לזכור את התמונה ההיא

ראי כמה עצב יש בגבו של האיש