איך זה שוילון לבן נראה שחור
מבעד לאור המבליח בין החורים.

את החומר ממנו עשויים חלומות
מצאתי במבטך הנודד מעורפל
מניתי בו אין-חקר תהומות
נרקיסי עינייך רוחפים בחלל

ואני שכובה על בטני
מנסה שלא לראות אותה, שלא תראה אותי

כהי העור בישראל מבהירים
כי הם אינם נעלבים כשמכנים אותם שחורים.
נפגעים הם עת מלבינים פניהם ומשחירים את דמותה של אתיופיה.
הצברים אינם מסוגלים לראות את יופיה.

הלאה הרודנות, כך אל העם קרא
הידד לחופש לשוויון ולאחווה
וההמון המתלהב נרגש קרא הידד
ועל כפיו אל הארמון נשא אותו מיד

מרחמת - מושכת ידה -
מלווה
לשלוות
עולמים.

שתבוא בהם שירתי ותשתהה
תתבשם ברוקם, בהבל הפה.
בשירים שלי ינוגבו משוררים.

האור מסרהב בי
לקום וללכת
דפים אילמים של חרדה
נופלים בי

מותר לקטוף את עוף
הבר חלוף.

שופך עלי לחם-אלוהים
סעודת שפע -
מילים

כותבת שיר.

וקור שרר בביתך -
ואת -
אי -
קליפסו.

רוצה לבוא אליך
בכיסויי עיניים
לבנה, טהורה וזכה

באתי כמדבר
ציה בך מצאתי.

ציפורים בראש

אהבה היא פרח
שלא מאריך ימים.
יפה בתפארתו
נכמש בסופו.

שמיים אפורים
הזזתי ענן לבן להסתכל
אל הגבעות האבודות באובך

אם אחדל
למרוח כאביי
על קירות ונייר,

אעשה לי לחם חוק:
את פירורי נפש האופה אניח בכיכר העיר, רחוק-רחוק
יונים אפריח

ברדת מסך אחרון
משתחררת חשיכה.

ליד קירות הזכוכית
ישבנו על כוס קפה
מתחת לעץ הפלסטיק
אפופי עלוות-עלים מנייר כסף