ובלילה ההוא
התקבצו ובאו
גברים
על יד מיטתי
החורקת

אני שרה שברים
ועננים נעים סהרוריים
מעפעפים שמיים
על אדן הריסים
פניני קרח

חזרתי הביתה. ראיתי את אחי הקטן בוכה בכי מר כי אף אחד לא ידע
היכן אני. גם ילדים אחרים דאגו.
ככה נגמרה ההרפתקה הזו. רק כעבור הרבה שנים הבנתי מה היה יכול
לקרות.
מי יודע, איפה הייתי יכולה להיות עכשיו ובמה להתעסק?...

עצב -
נאמנותו מכאיבה

אני לא רוצה לסתום את השירותים
אז אני לוקח את הדלי
של השירים המתוקים מדבש
ומרוקן אותו עכשיו

מרק עוף
לא התרופה לכל מחלוא
פלסטר בכיס
לא חובש את כל הפצעים העמוקים

אולי ראית

בקו האופק
חובק ונושק
עולם לעולם
לעולם לעולם
אהבה אגלה לך

המילים שנאמרו
התדפקו על דיסק זכרוני
ולא התעופפו

החוט הדקיק עוד נשזר
בין נימי האודם

הייתי רוצה שהגשם יכה
ושהשמש תצא
מבעד לחבילות הצמר גפן
שמשוטטות מעלי
מציירות לי ציור על בד החיים

רגלי הקרה כקרח
על בטנך החמה כאש
סופגת להיטותך,

חפרפרת זועמת התחפרה תחת העור

מצפים ממך לטפח את פרי בטנך, לזרוח,
לבעור יומם וליל.

מעזה להניח
רגליי
על מרבד הקסמים
של יום חדש

באולם האפל הטובל בדממה,
הליצן הקטן שר על תום האהבה.

אתמול הוא עמד על אדן החלון
מאיים בהתאבדות
זה נחשב כמניה דפרסיה?
כשאני מדבר אליו

תחת עולמות רחוקים
על סדין ירוק
דוקר