אצלנו בחדר המדרגות קל לזהות
את בוא החג אף מבלי להגות,
וזהו האות על-מנת להדגים:
בקומת הקרקע שולט ריח דגים

הפעם אני אשא
את כל האכזבות
בתיק גב קטן
על כתפי הרחבות

הלילה ממחיז מראות נושנים

חמש בבקר
לוקטת קורי-עכביש
מעיניי,

מתעוררת משנתי
ונזכרת
איך הוא אהב אותי

חמש בבוקר
הזריחה בחיתוליה
ובראשי תוהו וובהו

אני הכבשה הנכונה
אין לי מושג מדוע
אבל כשמישהו סופר אותי
בלילה על מיטתו

אבני דרך משולי משעולים
טומנת בעומק כיסים,

ודרך לו וקול לו גדול
לבכות קינה ומספד -
דמעות שליש

מילים זוהרות
קלות בריקותן
אותיות שווא
שלדים יבשים
נדושי משמעות

להכיר אותך לאט, לאט
כמו תפוז שקילפו ממנו את השמש
הרווחים בין פלחיו נבצעים כמו מעצמם

פעם הייתי בא אליה
הייתה מפסלת בחומר
בורא גוף ונותנת בו פנים
הינו בשקט מחכים

שאלוהים יבוא
יפיח בהם
חיים

חמש בבקר
זריחה בכסף וזהב
שבים ממסיבה

עוצר אותי בפתח ביתך -
קניינך.
אין כניסה לפילגשי אמונה

אקריליק על קנווס 100 על 80 ס"מ

ביקשתי שתשתול בי
דליות צהובות
להוסיף קצת צבע לליבי
וצבעונים אדומים
שאחוש בצבע האהבה

אל תתפוס
פרפר נשמתי,
נשימתי
בשתי אצבעותיך.

כורעת אני
וגבי נבקע אל מולכם
כמו ים נשבר על מזח

אל מול הרי אדום
חומרת הרוח לחפש עיגולים
על פני שדות אחרים
נוהרים מתעגלים השבילים
בדרך לעקבה

בראשית ימיי בחלד,
כשעוד הייתי ילד,
עשיתי סימון עיפרון על משקוף העץ
לדעת בכמה גבהתי - מאד הייתי חפץ.