כשעיניי מתרגלות לחושך
בקווי המתאר
מתפשטים הצללים

והיא -
על ברכיה כרעה

חופרים הריסות רוחם
עד שחיקת ציפורניים
מדביקים רסיס לרסיס -

שירה

ראה השמיים מתכסים בהמולה נהדרת
מול עצים עבותים עצומי עיניים
מוכיחים אותך כתלמיד בנזיפה אחרת
עפאים של סגריר שמוטי עפעפיים

ויכולתי לבחור
בין המן לבין נזיד העדשים
לא נעזרתי בעקבו החזק
של זה ההולך לפניי

אני רואה אותך מקדש אותי בטבעת
והיא קטנה ורחוקה ואני
מכלה מרחקים בינינו בלעיסות קטנות

ציור דיו ראשון, צויר בחוף הבונים ביום מקסים של רוגע באמצע
תקופה בלתי פוסקת של אי נחת.

דפי אלבום
מצהיבים
מעלים קמטים

עוד שקיעה
תתכנס אל
אחיותייה

בבוקר היו באים מנקי הרחובות
אוספים פתקים ניירות
הנופלים ונושרים
מחייהם הסדוקים
של האנשים

בין מותר לאסור,
ואסורהמותר,
ומותרהאסור

התהלכו

תסתכל בעיניי העצובות,
תנסה להבין מי אתה.

בבניין פעל
פגז

לא כן או כן לא?
כן או לא?

אני גונבת אהבה
לרגעים קצובים
במרווחי זמן קבועים

במזחלת
רתומה לשני איילים
קלי-רגליים
רצים על שלג.

נכתב לפני 7.5 שנים והוקלט לפני 6. הייתי בן 20 בקושי והיא בת
22

היתה בת 22 לא הבחנתי בדבר
ולפני שהסתובבתי היא רמזה שזה נגמר
כמו בכל אולם קולנוע שהכל כל-כך כל-כך מוכר
אמרתי לה זה סרט שאני ראיתי כבר

לקליאופטרה
-יוליוס קיסר,
מרק אנטוני
ומצריים-
כולם היו
מאהביה