עתה את צוהלת קולות
באותיות
לאן הייתי כבר הולך
אני איש בן בית
מוריד פח
זבל
מלוכלך ומיד חוזר

מבעד לפרקים האסופים
ראיתי רוך בעיני התלין

כמה מהשכנים
אוספים את כוחותיהם
לדבר איתנו
המקום לא יהיה כשהיה

ראיתיו בצוהר יום
בחן עיניי
בהרהור צער נפש
אוחז בידיו בילדה קטנה
הצוחקת אליו

החורף חלף ואיתן פריחת עצי השקד
נקוה שבשנה הבאה, שוב תפרחנה ה"שקדיות"!

קח את האגרת ותשנן "מוסר אביך
תורת אמך"
"תפשפש במעשיך בבוקר ובערב"
והייתי מפשפש בבטחונו
מחפש בנאמנותו ספק
ולא הייתי מתאפק
לנסותו בדגלונים
קטנים שהרוח תניף

אקריליק על עץ. ציור שקט.

העולם הזה שלנו
יש בו סכנות לרוב
וחלקן לא תאמינו
גם היכרתי מקרוב

פסטל רך על נייר

פסטל רך על נייר

רכבות דחוסות
עם שלם
ללא אוויר
עוברות שערי ברזל.

והרוח זרתה
אפרם על פני
זיכרוננו.

ואני רק יושב ומביט בעינייך
וכולי מלא אותך
וכולי מלא חיוך

בעמידה זקופה נכנעתי לכל -

מעיל שנותייך
מושך מטה
מאגר דמעותייך

אתה האהבה של חיי.
והיו אחרים שאהבתי
והיו אחרים ששכבתי
אבל רק אותך,
ורק איתך.