מערער את הגוף, את תוככי האדמה שבו.
ולא היה ניתן לעשות דבר
שכן, גם דקיקות כזו היא מצב תליש

הניתן לגעת בזעקה הבוקעת מבעד לחשכה
להחזיקה בידה
ללטפה

ציור שמן על בד / סיגנון ראליסטי
ביצוע על ידי מכחולים

איבן גבירול לא היה רחוב
הספסל היה זמן מעורסל
עטוף בלובן חפן געגועיו
בשערות הראש

היום תהא קינתי לעשבים
קיץ זמן יבשו החרולים
וירדה מלכות שמים אל כל הנגלה בדם ילדינו
הלא ישובו הם

כל היום התכחשתי.
רדיו סגור, גם לא טלויזיה.
עבדתי כאילו הכל כרגיל.

יום חולף והאתמולים מתים
טומנים חסכונות בשיכבות
קול המואזין, למאזין.
ודרשה מבית רבן
ואיש חולף - ענוד צלב

בדו שיח
אדמה ושמיים
מכנסים לתוכם, קרנו בוהק
ססגוניות חגיגית
בהווה נהנתן.

מבט אל עצמי
מלוכסן
שלחתי.
וודאי

געגוע פרוש
שיני זמן שחקו לי

תכבה קצת
את האור אצלך
ביקשה

אייכה
שלל התנודות
הענוגות הכנופות
קראו מרא בשובן
ריקות.

שערה אסוף בעננים
קושרת מעליו מטפחת
עיניה הבהירות
שהתכלת שבהן מיטשטשת

קטפתי לה פרח
אדום ויפה
חושני להפליא

מפוררת
פירורים
פירורי-לחם
ליונים

נועצת אטבי מילים
אחד אחד
מהדקת

ברכני, טרם יפציע
משחיר
טרם יגיע
בי להמאיר

אשת השמיים הורודים מפזרת עלי וורדים
שיקשטו עננים חולפים בשמיים האפלים

כערבה מרכינה
מוחה, דמעת פני אגם.

יום אחד אני אלך...
היום הוא עוד
לא
היום