באמצע ההר אני ל
תת להם מים זה

קוקו, איפה את?
כדור הארץ מאחורי ומצדדי - הוא העומד
אחת, שתיים, שלוש!

נאבד בין האנשים
בין רחובות זרים
בתוך עצמי

להטי שקיעה -
פרחים ססגוניים

ואין בו רוח מבדרת שובלו הלבן
ואינו מנופף את קול תרועות הגיבורים
ואינו מכסה על במותיו חלל.
ימים רבים שמוט על משמרתו

על בר מעץ מלא, בפאב חשוך ומעושן
נפל ראשי, מכובד אלכוהול נמרח.

לילה הינו אספן נאמן
לנדבכי ימים

מרגיש
את הרגלים שלי בחול הקר
בליל ירח שחור ונהדר
לא רוצה שיגמר לי כבר

לימים בהם
הדלגית הייתה
הכבל היחיד שידעתי,

לימים ההם
שכחתי את הדרך.

הירח נראה כמו תפוז
כתום - בוהק
הייתי רוצה לסובב בו מפתח
ולצרוח עד שייסדק

דולק ודועך
הנער
כנר מהבהב

בבית מאבן
על הגבעה
רחוק מאדם
הוא חוזר בתשובה

קרן שמש פוגעת בגוף
מרצד על עורך כמו אבן במיים
מאבד את עצמי בקלות
ומקשיב למילים שבוקעות משפתיך
מטייל בשביליי הבדידות
רק בתוך השירים האקורדים שלנו...

אני מכיר בחורה
נכה
אחת
שנראית כמו
נער מתבגר
עם שדיים

ביום שאחרי,
על ספסל בכיכר
את תשבי כמו אישה
נאהבת,

מה עקרה היא לידתך
את סבת בי על צירך
ומראתך
מנגד

מה נהיה ממך
סלע המלכה המסותת הזה
כנדבך רבה

ראה פניני עיני השקופים
ותן בהן אור

פתיר כשיר יומין עתיק
תוחם נבכי גורל
מותיר מתרס
אשר ממתיק