פורטרט / שמן על בד סיגנון מעורב ראלי ואימפרסיוני

כמה שאת מובסת
מלאכים נכים מתבוססים בחיוכך

אל תלך אליהם, הם קשים
אמרה הנערה.
בערוגה, ששתלתי בנפשך

דמי -
לבה רותחת
נפשי -

A אוהבת את B
אבל B אוהב את C

מטוסים נוחתים ממריאים
כמעט ללא הפוגות
חוצים גבולות
גומאים מרחקים
שלך כבר מניע בעוצמה ת'מנועים
שלך מניע בעוצמה ת'מנועים
רמקולים מהדהדים

במקום בו פגשה תל-אביב
בקשתות יפו
קשיותה נשבה
מעורפה

מעשה פעם באמונות
לשפחות חרופות הרואות
הר נבקע לשניים
בסנוורי מאורות

החול הנמזג בגביעים
יוצר
שכבות צבעים

נאספת, נטמנת, בך עור בעור
פעימות דופק שלך
נושמות בי.

"רק תגידי,
אמר,
ואהיה כענק אגדי או
אתחבא ברשרוש שמלתך
אהיה תלתל שערך..."

מלהודות שאכן הזזת לי משהו בלוחות האלו
שעל הלב,
שכמו הלוחות הטקטוניים המרכיבים את כדור הארץ
גם תזוזה שלהם עלולה לגרום לרעידת אדמה

או טבע טבע נחמסת וערום אתה כעת
מוט של עץ וקצה סינטטי

משועמם, הגורל שיחק עם עצמו
משחק קובייה.

יום אחר יום
כטקס ארור,
וטעם הלוואי
לא מצליחה
לפענח

והשחר פרם
שמלתה לעת בוקר,
קורי אור רעדו
על גופה
החלק

יודעת שמהעבר האחר, תחכה לי, או אני...
אתה יודע, מלאך המתים לא קוצר כרנולוגית.

היא כמו בובת וודו שלי
כל ליטוף של גבר זר
אני נדקר

שבת
אחרי שנתיים,
אביבית על זרועך.