תעשה סוף
לצער שלך
קח את כדור הפלדה
אף פעם
אל תחזור
תרגיש את הכאב בפנים
תן לאש לבעור

בחלוני פרח כתום
עליו ירוקים
צומח לאט
מיום ליום

כמו עצים
המחכים לקור חורפי
נשורי עלים,
חשופים
בעירום חושיי
מחכה לנשמתך

בת כנף
ברורה דרכה
מוטת כנפיה גדולה ועצומה

נעה לקראת
קול רשרוש צעדיך
כי שוב שכחתי
להחליף מנעול

אישה זרה בדרכי
גומע ממך את שלוותי
ידייך לוטפות אותי בחוזקה

הוא הרג אותם מוסלמים
קטנים ומאמינים
בין גיחה לטיסה
עם הדרכונים
הערביים המזוייפים

מאיר ואני משתוללים ליד חלונך ואת רודפת אחרינו עם מטאטא.

נערה סוודר חוף נשיקה
גשם ג'ינס בית תשוקה

אבויה אבויה
צורחת ילדה
כל מלאכיה נרדמו כולם

בקבוצות שורות
בבדידות נקודות
הציפו בי נהרות
גלגלו בי מדרונות
מוכת סנוורים
בי מוטלות כוויות אותיות
ברקמה שתי וערב של חלומות.

אני יודע את האבן
יודע את העץ
משוחח עם דומם צומח וחי
מפסל פסילים בכל לשון

והיא לקחה,
את שתיקתך,
ולא ביקשה דבר ממך...

על החיים, המוות, ומה שביניהם.

כי פתע
בגדי רטובים
הותזתי מים כאובים.

את משגעת אותי
לחש
אוסף גופי אליו ברכות

חופש התנועה בחלל
דורש התמזגות מוחלטת עימו
אקרובטיקה של מוות.

רק רוצה
להינות
רק איתם

ואת מתאוננת
על כאבי צווארך,
את, שנוצרת
שבשבת.

ואתה מסונוור
מערפל את עיניה
בעצב אפור
געגוע