שניים באהבה.
בשדה, בכרם, או בפיצריה בשכונה

אמרו עליו שהוא אדם רגיש
והוא יהיה ודאי מלחין ומשורר

אני חושבת, שמה שבינינו נגמר.
קירות מתקלפים ובור שבינינו נפער.
היית אוחז, מסיר מעלי ת'קליפה.
עתה רק פחדים וחוט של חיים שנקרע.

כולן אומרות שהוא רומנטי
הגבר הכי שרמאנטי

עם רדת ליל
פסיעותייך נעלמות
אל תוך העלטה
לא שומעת את רחש

מעבר לדלתות
הם דואגים ונרגנים,
הוגים את שמי
בלחש-סוד
ומתכוונים לשרץ.

אשרי הרואים,
יודעת,
אותה
הנסתרת בענוותה
מאחורי נדבכי אפלה

נושרת את מעימי
ולבי נושר

השחקים שהפסידו לאופק, לא, ברגע של סוף הם הובסו.

יש ילדה
שעומדת ליד החנות הפינתית
ומוכרת פיסות חיים
בבקבוקים שקופים

כל הלילה,
הייתי ער במיטה שלך.

כולם מתמוטטים התקהלו עדת אבודים.
לא ירקמו עורות וגידים
תוכניותינו.

את, כן את,
זוכרת שאמרת
שאני יכול לספוג הכל?
אז טעית.

בבוקר אמא עשתה לנו הפתעה

מתלקחות בעצמותי ואז מתעוותות בצחוק, לעג,
עילגות ולחי-תפוחה מיריקה.

רודפת אחרי גלים
גלים של געגוע,
ושום דבר כבר לא נשאר
וגם הסוף ידוע...