בגווע אור, עולה ריגוש
ומחלצי אופל שוקקים,
תשוקה מגיחה.

פקחתי את עיניי אל גושי הניאון
שמעל למיטה
לחשתי, "כואב לי"
שפתיי נעו ללא קול

זמן האושר כל כך קצר כשהוא כל כך מוחשי
כמה דקות בערך

מראה תלעג ליופי הנשחק.

היא, מצידה, אוהבת אותו כך, לא צובעת.
והוא, מחזיר לה אהבה, את פניה לא מלבין.

A3

טעם המילים בשפתיים של אברם
מלחלח את הלשון.
מחווה מקדמת מכווה,

סרטנים חשו להיכלם
כשצילי העיב סעודתם

נהג מונית כתומה מבחין בתדהמה שלך, ואומר: "זה בסדר,
הצבא רק משמיש את האנדרטה לחירום", והוא ממשיך לדבר
אך העשן מיתמר ומציף את כל הצומת

אם נכנס פתאום לסניף לקוח סר וזעף
ויאמר לכי הביתה עבר כבר זמנך

הבן של שרונה נהרג בלבנון, במלחמה הקודמת, לפני כעשר שנים.
היא היתה שכנה של אחי וגיסתי ובאה לנחם אותם עכשיו, כשבני
נהרג. אותם יותר מאשר אותי, מאחר ואיננו מכירות כלל.

הספסל היה בודד מאוד על הגג מול האנשים
על השולחן כמה קעריות מיותמות
העיר חיבקה אותנו כמו ים אפל
בניינים צוללים בה בעיניים עצומות

האיש הקבוצתי יילך לישון לבד
ובחלום יפקוד אותו מלאך כבוי אחד
והשרף ינחה, כמעט ללא משוא פנים
כיצד לקרוע, נים ונים ונים