אין עצים, זועקות אבנים
עליהן חרוטות אותיות -
עם תאריך הנפקה ופקיעה
אשראי קצר מועד

אני לוחצת יד מזיעה
אל עט קרירה

הם מדממים
צובאים ברגעים
צובעים מתקהלים המתדיינים
בכן ולא
עד זרעי הסביונים
עפים

את אמרת שזה
ממש פיקוח נפש

מה אני
פקחית עירייה?

כמו סיגל הנביא את תכונות הנודד
אני מיטיב לסובב את הברגים ומתעודד

החייל נושא תמונת בתו.
החייל נושא זיכרון הוריו.

זוהי מלחמה מודרנית
אך בדיוק כמו פעם
הגפנים של עונת השרב
יניבו רק ענבי זעם

זלג הזמן באיטיות
מזדחל כצב.

עננים יפים
של שעת שקיעה
על פני ערפל מלחמה

בליל קיץ חולמים אהבה
בלהטה משוועים לגעת,
לבבו מצפה ללבבה
את כולנו דאז משגעת.

כציץ אחר היורה שצמא,
הנאות העולם תבקש.

כמעט
כל הנשים הצעירות
שכותבות
שירה
(לפחות אלה שאני מכירה)
אומרות

חשבתי על הכוח הזעיר
והרך על כורחי;
כמו שערותיה של ילדתי
בשעה ואספתי בכוח עדין
לקוקו
וכרכתי בכוח הגומי

עונשה של חווה
להיות לך אישה.
אש חיה בתוכך ומבחוץ.

התחלנו די קשה
קראת לי את השירים שלך
שרצית שאלחין
והרגשתי לחוץ ומזיע

יעל מתגוררת מרחק פרדס וחצי מביתי שלי. עשרה צעדים ושני
דילוגים, מזרחית לבריכת ההשקייה, קריאת קונרליוס וחצי אחת
צפונית לבית האריזה הישן, ושמונה מחיאות כפיים. זה הבית.

חלומות של זרים
פתוחים בפניי
אך
אין לי די.