חוזרת לשאול
פעם אחר פעם -
על הנעלמים
במשוואת חייה

את הדם שכוסתה בו אך אמש.
ניגבו במפית אדומה.

החיים נדמים בעיני לעיתים
כסולם, ואני
עולה בו.

-ראו
כמה
גבוהה
אני
ומה אלגנטית הליכתי.

עם זיפים מרוטים מעל שפתיה
ובאודם המרוח עליה,

הם היו הולכים תמיד ביחד.
לכל מקום נושפים בעורפו של זה, בעורפו של זה וחוזר חלילה.
מעצמות על בניהול וייעול ותרגול.
ועל כך, כמובן, יש גמול.

צריך לחסל אותו אמרה המלכה שלי
ערפו את ראשו!
והדובר החדש שלו שמתבכיין עלינו
ערפו את ראשו!

הרגשות
מתחלפים
אצל אנשים
במדרגות הנעות:

קרן שמש אחרונה
מציירת
באדום וכחול

מעשה בצדיק אחד שנכנסה בו רוח רעה והיה הולך ומצווח, עיניו
מרשפות והוא רוקק על הבריות ועומד בדרכם. תפסוהו מעלי חימה
והביאוהו בפני בעל האיזמל. זה הוציא את כליו והיה עושה בו
חתכים בכל גופו וממלמל, זה בעד מעשה שעשית לפלוני וזה בעד מעשה
שעשית.

חדרים פצועים אל השמיים
פנים חיוורות
קיר בודד עם תמונה
שידה מרחפת בשארית כוחותיה

המילים זולגות ממני כעת
כפי שאז זלגו הדמעות מעיניי

ואיכה תיישר
איבריה
ואיכה תקום...
הלוא יפצעו בירכיה,
הלוא תיפול שוב
ותתרסק בשבריריותה ?

כל הורה מתגאה בתינוק שהביא לעולם
שאין כמותו ולא היה מעולם
מצפה לשבחים שירעיפו כולם,
"הוא חמוד ויפה - מס אחד בסולם".

פעם מעגלי, פעם משולשי
קודקוד ועוד קודקוד ועוד קודקוד מוחשי.

שבעים וחמש הוא גיל טוב בשביל לחיות,
אך גם גיל משביע-רצון בשביל למות;

מכוח שהבלגנו בשביעית
לא תכלה מלאכת
ידנו מכוח ובכוח
המאכלת הנאחזת

מליאת הכנסת יוצאת לפגרה
כך הודיעו ברדיו
רק ארבעה חודשים