יתומת הסערות
גוזרת בקוצר רוחה
בדים בלויים וכמושים
רצועות-רצועות

נשקתי את שפתייך,
נשקתי אותן בחשכה,
בשחור האופל של בוחן- אהבה לילית...
נשקתי את פיך וחשתי:

התעקש הגעגוע בתוכי,
התעקש צערי הפראי,
שחייב אני לראותך!
מוכרח רגע איתך.

רק בקצרה בבקשה ובסגנון פינג פונג.
הגשה של אחד במאי

מר קלמנוביץ ישב בכורסא לבנה ונוחה כשהוא ניראה נינוח ביותר,
על ראשו חבש כובע שחור מהודר וחליפה מחוייטת כהלכה.

אתה איתי.
שיכורה מאושר,
נרדמתי
חיוך מאיר פניי.

"איך היה היום בעבודה?" אני מנסה גישה אחרת, מרוככת יותר, פחות
נזקקת אולי, "תפסנו את הרעים? הרגנו מחבלים? רצחנו ילדים?"
עדיין אין תגובה, דום שתיקה. נועם משחק קשוח במיוחד היום.

אמא כבר לא בבית, אבא אף פעם לא היה
השכן הרשע סיפר למשטרה.

צללתי בים
עליתי על הר
אחזתי בכנף הציפור

צריך להוריד את הראש
אמר העורף.

דוד מוריס הביא לנו מכל-בו שלום - קרם ערמונים.

דם על אצבעותיי, נוזל מצפון

כול חיי
תופעות לוואי:
מראשית מרץ
עד אמצע מאי
התופעות הללו
ממררות את חיי

מדי פעם
מכה בי האגרוף
בבטן הרכה.