המיאוס האילם גדל בתוך השקט
השקט מנטרל את המחשבה
איזה מזל שהאדם הממוצע אינו חושב

שפתייך כה צרות ועדינות,
התוכלי לשפתיי הנושקות?

אתמול הלכתי לרופא,
והוא אמר שאני
לוקה באי-שפיות זמנית
באופן קבוע, אה?!

פחדתי כי יכהו עיניי:
ולא אוכל לקרוא.

פרא
אחוז אמוק
מקרקר בחומות שלוותי
מוליד
שדונים ציניקנים
בנקודות מעבר
בין הידיעה לבין האי

פנימיאלה אומרת שלאהוב אמיתי
זה כשנפש נוגעת בנפש
תשוקה צרופה
בהוויה של משמעות,
פעם אחת בחיים
שצריך להוקיר.

אימה ואחותה הן בעלות מכון בריאות
אני אוהב אותה מאוד - עדיף אולי למות.

אני החייל הבודד שנבחר
לשלם את המחיר
את אבדן הצלם של יושבי פלשת
חיות דורגליות מצמיחות זיפים
חסרי בית מטעם
ילדי שמנת מפוטמי צוים

על כל אלה
שמור נא לי אלי הטוב
(נעמי שמר)

כעת כאשר כלו המים
אצא מעמך,
ללא כל גינונים של פרידה

זה אני
קחי אותי מפה בבקשה
אפשר כבר לסור הצידה
לא להיות מטרד בדרך

שוב הסתיו מחלחל אל תוכנו.
העלים כאן נושרים כך לשנינו.

עץ
מקריב את עליו,
עד ערטול מלא
כדי לעטוף
את האדמה.

מאידך, מי מבלי להיות קצת מהופנט
יוציא ראשו עם שם פרטי כמו רבינדרנאת?

שוב בחלונות האלוהים משחיר האור
ולי ציפור אחת בגן על אדן מצייצת
שוב בלב ערגה גואה, חסרת מקור
ומחלב געגועיי, עיסת תוגה חובצת

שלום הבטיח לכתוב עליה שיר
אולי גם כתב
שלום לא בא
שלום גם לא מצלצל

אמא אדמה
חובקת בדממה
מזילה דמעה
חמה

טעמו של החסד