מעולם לא למדתי
איך לא להיות בהמה
אז נשארתי כאן להעלות גרה.
העשב שנתת לי

שמלת סדקים
ומכאובים אשא לי
לתפארת

נמשכתי.
כמו איזה מגנט אל מרכז יקום
שהוא לא אני

יש לך עולם שלם
ערב רב אשר בראת לך בחכמה
של מעשה בראשית, אותה חכמה
של מעשה הנחש בתפוח. והאישה.

כשצלצלת בין האור לחושך
היה לקולך בטלפון צבע של שקיעה אחרת
גם צבעיי הכמוסים השתנו לפתע
פרות-לילך חמים מחליקים את נעוריהם

פעם היית במרחק נשימה
עתה נותרה רק תמונה
נחשולי געגועים נושקים

ציפור נבהלת מטביעה כנף
באובך הלוהט
ומצייצת -

התדע כמיהותיי
עת סהר חובק ליל
קול צעדיי לוחש לאוזנך
שיר אהבה

הדרך בה אני הולכת
להגשים חלומות
היא דרך מנהרות אפלות
עקלקלות ומסועפות

הנחתי על שולחן העץ הישן
את הספר החדש של ויזלטיר
ועליו את כרטיס הוויזה שלי,
הקופאית הרימה את עיניה אליי,
הגישה לי את הקבלה ושאלה:
"מה זה מרודים?"

(תקווה גם היא נתלית לעתים
חסרת שליטה, כמו חוטים של רוק)
ומכונת ממתקים
ושתייה

אבל שמח להיות אהוב הרוב הבינוני
קשה היום,
זה שעושה ועושה
אך לעתים נדירות
גם יוצר לאל ידו להפיק.

לפעמים אני רוצה לברוח
פשוט נגמר לי הכוח
לפעמים אני משלימה עם כל העובדות
לפעמים אני מתעלה מעל מילים מדודות
וכותבת געגועים ואהבות גדולות.