אורחת גמלים
פוסעת
בנאות מדבר
שמש אדומה
שוקעת ומותירה
שובל בגווניה
בכתום וארגמן

זקפי ראשך ילדה!
בך רוך ומוך, בך פוך נסוך,
חיוך מלב מרפא לנפש הדואב

רופא השיניים
מפעיל את המקדח
פניו אליי בזכוכית מגדלת
לא מתגלח

המים עוד יבעבעו בנחל
שזורם בינינו

אמרתי לה שמונה ליזה זה הציור
והיא ענתה כתבו עליו שירים זה ברור.

מורדי הגבעות התלולים
הובילוני בין שיחי הקוצים
והקיזו מדמי

שרו "פרפרי תעתוע" סביב הפסנתר
ושיר בת השש-עשרה זימרה על האופנוען שלה שכבש את העיר.

"שלום עכשיו", "שלום בטוח"
או "שלום אמת" -
כולם לבחירתנו - בהחלט !

אני מתגעגעת לאבא שלי. לפעמים אני מדמיינת את קולו, עמוק, חם
ומעט מחוספס וצרוד כקולי.

לו היית עומד מולי עכשיו
עם החיוך היפה שלך

חלון הקומה הרביעית
מקבץ לו זמנים טובים
של עיניים ירוקות נעות ברוח
חגורות עליצות של שמש זהובה

הצרעות הודברו.
זמזומן השיכור דעך.
הקן הושמד.
הפגרים נאספו.

המאלף נטרף.
האריה נורה.
הילד פער פיו.
צווחת אמו פילחה את האוויר.

לא היו עוד הבהובי אורות מטוסים בשמים,
או רחש זמזום חרקים ליליים

ויהי רעב בארץ

הסתכלת,
לא אמרת מילה
כנראה שהרגשת
את הצריבה

אני קוראת אותך בשקט
כדי שהשכנים לא ישמעו

כשסיפרתי לו, חושש, על תיקוני.
מיד כיסה, בשתי ידיו, את שתי עיני.

הממשלה בסדר פעלה
צריך להחליף את העם
שטעה

היא מקווה שאלוהים יביא את זה ממנו
היות ולה אין אומץ
ואני רוצה לומר לה שאין אומץ בלקיחת חיים
אפילו לא בנטילת אלו שלך