אקרילק על עץ

אישה בפתח לחנות דגים
והיא נראית מאחור בדיוק כמוך

החום הזה הורג אותי
והנוכחות שלך
לא עוזרת בכלל

מעולם לא הלכתי לפסיכולוג
המוח חד
וביקורתי כאלף מרפאי נפש

הצנעתי נהדר את היותי צבר
הקוקטיילים בקואצ'ינג היו לשם דבר.

אחת לשנה מתקיים בגני יהושע בתל אביב, כנס יוצאי בוכרה.

נשרפת לאט
בדרכי העקלקלה
כגוויית סיגריה דקיקה
בכמיהה,
שרוחי תפוזר
כאפר המילים הנדושות
ואשקיט.

זה מכבר עברה את גיל שמונים
ליבה החלש, זהב טהור היה בפנים.
כחודש היא ניגנה, נאבקה באצבעותיה
חזרה לנערותה, לקלאסיקה של חייה

בכדי לכתוב יש לפעמים לוותר לשתוק מולם
לתת לזה לפרוץ
בכדי לכתוב צריך לחיות אחרת
לא לחיות לפעמים למען המילה הכתובה

ישבנו שנינו בבית קפה
לגמנו אספרסו ואמרתי

מדממת מילות השלמה -
יהיה לנפשי אשר לנפשי

ראיתיה כותבת מלוא קסת.
דמעותיה משחירות
על קצה הציפורן
האובדת בין שורות
לבשורות.

עוד כותבים את השמות
ואין מי שיאסוף את החללים
מלחמות ללא רחם באות והולכות
סופות טורנדו מצמיתות ימינו באבחה

זאב בודד
חי בעננים
בין מליוני כוכבים

אשחק יום אחד
בקיפולי הזמן

עינך עודנה דרוכה
להבזק סנפיר.
מבטך ננעץ
במעבה החשיכה,
מסומר מציפיה.