מרים כלענה
פסוקי שטן
על המזבח הרעב
שיירים של אפר

כל הלילה רעדו החדרים
התכווצו והתמתחו
בתרגילים משונים
גם את היית אחרת

מיד אחרי המלחמה החסידות פרחו ועפו
הגביהו עוף בלי להביט אל שדה הקטל הנורא
וגם אחרי שנעלמו באופק על המים צפו
כמה נוצות צחורות ונוצה אחת שחורה

ואז מגיח לו לעולם הילד הראשון
ואתה אחוז כולך בבהלת החג
שהרי צריך למהר ולהסב
את בקתת הציידים לחדר פעוטות

יודעת,
מוחה דמעותיי,
מזדקפת
וממשיכה לחלום -

גזורת חוסר-מעש,
מרצה את עונשה
בבדידות סבלנית -
מאסר עולם.

מה אעשה לדמי הגועש
המסגירני כדרכו.
האיחלץ מכילת הדמדומים
המגונה,
המסרבלת את תוכי?
האתגונן
מגילויי רוחי המביכים?

תיאולוגים, מתמטיקאים, פילוסופים
ראו הוזהרתם כל הזכויות שמורות לי!

חלמתי אותך
ואותי
ומספריים גדולים אפורים.
את גוזרת פיסות צבעוניות
של העיר

הגעתי למכולת ולא הצלחתי להזכר
מה אשתי ביקשה שאקנה.
זכרתי רק שלמצרך יש קשר הדוק למצב.

כשחזרתי אלייך
ליד הנהר
טיילנו בערב בחורשה
שום דבר לא היה נכון יותר

אני האיש שנפלו לו חייו
מגשש בין השיחים
מחפשם
אינני מוצאם

מלאכים שטים בשמיים
כך מלמדים בגן

ואני חייב לשאול את הגננת
האם הם נמצאים גם כאן

בשמים שוב התכלת
העצים עודם שותקים
ברחובות תוגת העצב
צל נרדם של פנסים.

איך ברגע הריח נטמע
נטעם מוכר
והוא ממכר
הבנזונה

קנאת סופרים תרבה שממה
גם תולעת ורימה.

רואה חבר בוכה וממשיך לנבל את הפה בשביל להתפרנס.

שניהם, יחדיו, כדי למנוע מכאוב
שמרו מפניו טוב טוב
את בשורת האיוב.

והביטה סומרת לתוך מערבולת
הזמן
ולא ראתה צלם-דמותה
ולא הייתה גוף,
ולא הייתה.