יש צהוב ולבן
בשפע הפרחים

טיפת רעל אחת
גלשה אל בין אצבעות ימיני

אז מה? אני תם!
אני שם!
אתם לא תוכלו להגיע,
עד שם...

ערפילי הבוקר
מתפזרים מעל שדות

כלניות אדמדמות
שם באופק פורחות

צילום דיגיטלי. פסל של שרלוק הולמס בלונדון, בריטניה.

פתח ספר ימיי
וקרא בי

וידעת
לפרש
את הזרמים העלומים
במסעי הארוך אליך
וחדרת
עד תת-עור
היותי

רוצה לטוס לסאן-טרופה

כך, שכוב על הריצפה למטה
סך-הכל תרגיש חמים.

בוקע מעולם הקליפה
צחורה ולבנה
בועט מנקר
ומחורר

כשהמילים לא יתחברו לך יותר
תדעי שיצאת מדעתך

מאניה?דיפרסיה בפרהסיה?

וכאשר אורות עינך -
המאכלסים את שכינתי
ברינת אהבה,
אני מורידה את פיגומי
עול ימיי
לעד

כענף הנושא את פריו
נושא את עלעליו
הולם דמותו בסתיו חלומותיו
בודק את קצוות טירופו עכשיו

בקשתי
שמיים בהירים בשבילך
ולי - חילוץ ממועקת הלבטים,
מרחתי משחת שכיחה
על זיכרונותיי
והתפללתי לשלומך.

" הירח נראה כמו תפוז
כתום - בוהק
הייתי רוצה לסובב בו מפתח
ולצרוח עד שייסדק "

מוציאה ברצועה את יומי

בעונג מילותייך ריחפת אותי
רגליי אינן נוגעות
גופי מאוזן שתי אמות מאדמה