ולרועץ תהיה אשלייתך,
ששום הוצאות חמלה
לא יוכלו לרושש
את אוצר האנושיות.

עיניי שלכת מוקדמת
עלו בלהבות
נאחזים
בעיניי ים שקט

שרויה באופל
ספקותיי
באמצע הגשר
בין שתי גדותיו
של הנהר הסואן,
המגלגל סלעי גחמות -
גילויי רצון
ושאיפת הדעת

אזי שיריי היו אגדה
כאם מעולם לא נכתבה שירה
לפני

זוג

אין מצב
זאת אומר בלי היסוס
את הצב
לא אחליף בשום סוס

ואת מותירה
בי
לחן המתנגן

יש צהוב ולבן
בשפע הפרחים

טיפת רעל אחת
גלשה אל בין אצבעות ימיני

אז מה? אני תם!
אני שם!
אתם לא תוכלו להגיע,
עד שם...

ערפילי הבוקר
מתפזרים מעל שדות

כלניות אדמדמות
שם באופק פורחות

צילום דיגיטלי. פסל של שרלוק הולמס בלונדון, בריטניה.