כמה קשה אהיה אני לי
מול חלוני שאינו משקף
שמש של תקווה

שמורת-טבע עם ים ומפרץ
שונית בלב-ים ודקלים על החוף
שלל צבעים יש לדגים שבמיים
משייט לו העוף בתכלת שמיים

אל בקעת יגון
ואגם טירוף
שם נכלאתי
בכבלי כישוף

ועינייך יורקות מן האבן ירוק של תום ושלווה שקופה,
ואוזנייך שומעות הלמות הלם פטישי החיים טרם בוא מועדם
וראשך כה יפה נח בצרור ורדים בתלם בערוגה אחת ששרדה

רוב האנשים שעברו דרכי שכחו דרכם חזרה
התיישרו לפי צלי הברושים ובאו אל צמרות
שחוקות שחלדו עם הזמן

עצוב שהעניים שוכחים את העניים, גם אלו שגרים
שוכחים את אלו שגרים בשום מקום.
עיניים עצומות סובבות כגולם במעגל שאיש לא מכה
על ידו.

כנס נביאים של כל הזמנים
נערך כמובן ברחוב הנביאים
בחצות.

נכנסה כינה
לי לתוך ההשראה

ולרועץ תהיה אשלייתך,
ששום הוצאות חמלה
לא יוכלו לרושש
את אוצר האנושיות.

עיניי שלכת מוקדמת
עלו בלהבות
נאחזים
בעיניי ים שקט

שרויה באופל
ספקותיי
באמצע הגשר
בין שתי גדותיו
של הנהר הסואן,
המגלגל סלעי גחמות -
גילויי רצון
ושאיפת הדעת

אזי שיריי היו אגדה
כאם מעולם לא נכתבה שירה
לפני

זוג