בסלסלת הפרחים המתים
פיסות מבושמות של עצמי

המצטיינים במחקר - אנשי מעשים
התקשרו לגינס לברר על שיר שיא

לחש לי
בעת השקיעה
שאוכל להתמזג בך

מיתרים קרועים
חלומות שבורים
שמשה מנותצת

לא מביט לאחור
הן לשם לא אחזור

את לי צוהר זוהר בנוגה
עבור נפשי בתוך דווי סובב

ילדה זקנה יקרה שלי
של כולנו
של הרוחות
כובעי ליצן מושלכים

יד השיכחה כמו נשלחת אז,
צמצם נסגר עליך כטלף
להנציח זרותך.

תתמוך, תשרוך, דבר ברוך
ואת - תנשמי

ואני?
אולי אפילו לא אני.

אני מוקף קירות זכוכית
מתחת לתקרת הזכוכית
אני רואה את רגליו של השכן
מרחפות עם אופני הכושר שלו

בארץ רחוקה רחוקה,
חי פריץ שרוצה להיות מלך.

בארץ עלומה עלומה,
חי נדיב שעוד יהיה...

אמנם בקושי הולכת
לא רואה
או שומעת כמעט
אבל יודעת לשורר
איבט גאייר.

ועינייך פוסעות על לחיי לאטן בריקוד מדגדג מעודן
ופיך מרתך מילים לאותיות, ערומות מבודדות עד אובדן
תכריך משי נושר מגופך תלתל בראשך נושם,
עוד יפעם.

הרוח מרפרפת על פניי