יושב בבית קפה חם
מביט אל רחוב קר
מטריית עננים
מכסה את השמים

בכלל אוהב הכי הרבה
את אותן דברים
דברות

בלילות חשוכים
עת שמיכות חורף
ממלאות את השמים
אני נזכר, בך

כה זכה
הכל לה
כליל ה -

בחורף תשס"ח
כבר לא יחלפו
המזל"טים מעל ביתי
ולווייני הריגול יחדלו ממחוגם.

שמישהו יעדכן את סיימון וגרפונקל

לנסר מתכת צהובה
לחוש בקושי שנישחק
לאבקה מנצנצת

מיקה מדברת על עצמה
בגוף שלישי
כדי להרגיש רוקסטאר
או לפחות גרופית

והפחד כבר
לא מתבייש, הנער שבי מתרגש
כשאני מגלה את היופי.

הכל נצבע באפור
לא מוכן ולא מוגן
הם עולים וצפים, מתערטלים בפניי

דגים חולפים שוחים ברשת
בלהקות של בודדים
בין הבועות
אנחנו דגים משונים בתוך השקט

גלים גבוהים
מכסים אותי
מלח וחושך סביבי
נאבקת לצוף

כמו ציור של אשר
יד מציירת יד מוחקת יד

כל יום קבוע,
הוא מופיע
לכבודה,
כאילו שלה

משהבחנתי בסדק הנבעה בתקרה,
החלו לדלוף השמועות
כמו מעצמן.
טפטופי מידע ראשונים
חלחלו דרך הצינורות המקובלים.

עצרנו בשולי הדרך הכפרית
בראותנו עצי פטל
קוטפים הפרי
ואכלנו

הא לך כעכביש
צא והתערסל ברשת

שלו למראית, ברוגע מבעית
כהר געש לפני התפרצות