לילות רבים
אני שומע יחמורים בוכים
את אהבתנו
שריפה כילתה את שדות נעוריהם

עכשיו
המים מגיעים עד הצוואר

כתם הוא גור חתולים ג'ינג'י חמוד
שהתייתם מאמו לפני שנגמל

כל כך הרבה מחשבות וזכרונות
עולים בנינו, על כל מיני דברים

פוגעת בה
בנציצים של כעס
מקווה שהיא יודעת
עד כמה אני באמת
מעריצה

טעות גורלית שטעיתי
לילות לבנים
איש מדבר

ועתה
הם מביטים
בערב האחרון בחייהם

יושב בבית קפה חם
מביט אל רחוב קר
מטריית עננים
מכסה את השמים

בכלל אוהב הכי הרבה
את אותן דברים
דברות

בלילות חשוכים
עת שמיכות חורף
ממלאות את השמים
אני נזכר, בך

כה זכה
הכל לה
כליל ה -

בחורף תשס"ח
כבר לא יחלפו
המזל"טים מעל ביתי
ולווייני הריגול יחדלו ממחוגם.

שמישהו יעדכן את סיימון וגרפונקל

לנסר מתכת צהובה
לחוש בקושי שנישחק
לאבקה מנצנצת

מיקה מדברת על עצמה
בגוף שלישי
כדי להרגיש רוקסטאר
או לפחות גרופית

והפחד כבר
לא מתבייש, הנער שבי מתרגש
כשאני מגלה את היופי.

הכל נצבע באפור
לא מוכן ולא מוגן
הם עולים וצפים, מתערטלים בפניי

דגים חולפים שוחים ברשת
בלהקות של בודדים
בין הבועות
אנחנו דגים משונים בתוך השקט