סבים עם מצח בו קמטים,
עם שיניים אותם ירקו אל הכוכבים.

הם חיים את האגדה
זו גדלה
ומתרחבת
ככל שחייהם קטנים

נזכרת בך, בהביטי בגלויה הצבעונית
המבצבצת מארנקי שבמגירה

אומרים לנו שיש סקס אחר
אז אומרים
(אז מה?)

לו התממש לו ייחלת אמש
כרוח במרתף חשוך מרפאים

חיים ומוות ביד הלשון
זאת יודעת המחשבה

התעוררה בי השגרה
האפורה

אמי לא יכולה לשלוח
גלויה לשמיים
אמי מכניסה
את ההונגרית למגירה

בובתך ילדתי מחייכת
בובתך לעיתים גם בוכה
ואותה אל ליבך את חובקת
כי היא רק אהבת אם צריכה

היא תמיד מביטה אל האופק
פוחדת לאבד שם מישהו

בצעדים רעננים
הולך בצעקה של בוקר
החתול שם מגרגר אל יום בהיר
מלכה חמה שולחת

דרך דלת נפתחת
תראי את הפחד
תראי שזה הוא שיציל את עצמך...

מסתר קן בך אתבונן

המילה תקווה איבדה
מתקוותה
נעצו בה וו נוסף

עטופה בקורי שאלה
נמתחה ונשרה
אל ידי היבשות
מחולו הנודד של הים

מחר אלך לשם
הרחוב יהיה ריק
אולי ירד גשם
העצים בחצרות הקטנות יגידו רטובים:

פירורים של סתיו קדושים כמו היום שלמחרת

כסלע הנשחק
במיי-ים
ומתפורר אט-אט