מי יגלה לי מי זאת המושית?
האם היא הזויה?
האם היא ממשית?

שש אמות מתחת פני האדמה
אתה זורע כיסופים,
מעל אני קוצר אי-שקט מר.

נראה...
איך מתוך אור מתגבר הגובר על החושך

ברושים עלי סוככים
מכל עבר.
קר לי.
קפוא.

אל הבל פה חם, בטוח
חלק ממני נכנס אל
קיבה ריקה,

לאור גפרור
נערה
לבושה לבן

החמה שוקעת
נפרדת בצבעי ארגמן
גוססים
מגוף שנחצה לשניים
באבחה אחת של
אזמל מנתחים

ביערות הנזל וגרטל שלי
אני הולך מוכה-ירח
כיסיי מלאים כוכבים
מפזר אותם אחד אחד

אין ברירה.
כל שנותר לי הוא לנסות שוב ושוב.

זהו שיר גמירה.

עומד מול המראה, רואה אותך
שיער סתור, עיניים כבויות.
זוז בבקשה אתה מפריע לי לראות, אותי
אך אתה בשלך, תקוע במקומך.

עומדת על צוק
תחושת סוף העולם,
סחרחורת קלה.
הרוח נושקת בעורפי

הלוואי היתה לי ספינה
בעלת אלפי יריעות תרנים